פסק-דין בתיק תא"ק 852-09-08

תביעת בנק ע"ס 115,860 ש"ח, סכום המעודכן לשלהי יוני 2008, שעניינה דרישה מן הנתבע לפרוע חובות בשני חשבונות שנוהלו בסניף נהריה. האחד ע"ש חברה בשם נ.ש.השחזות בע"מ שלקיום התחייבויותיה ערב הנתבע. השני חשבונו הפרטי. מתוך הסכום הכולל הנ"ל סך של 101,066 ש"ח מיוחס לחשבון החברה וסך 14,794 ש"ח לחשבון הפרטי בגין יתרת הלוואה בלתי מסולקת.

רקע עובדתי:

במניות החברה הנ"ל החזיקו הנתבע ושותף נוסף בשם שמעון קריידלמן (להלן: שמעון) כנגדו לא הוגשה תביעה עקב צו כינוס תלוי ועומד בהליכי פשיטת רגל. הנתבע החזיק ב - 75% ממניות החברה ושמעון ב - 25%. חשבון החברה נפתח 6.1.04, שמעון חתם על מסמכי פתיחת החשבון ועל הסכם ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום בתאריך זה, הנתבע חתם על המסמכים ב - 8.1.04, לרבות על הסכם ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום.

החשבון הפרטי נפתח ב - 1.2.04 11.30 וההלוואה בחשבון הפרטי שאת יתרתה הבלתי מסולקת דורש התובע ניתנה ב - 20.3.06 בסך 25,000 ש"ח. הסכום הועבר בו ביום לחשבון החברה.

מעיון בדף החשבון הפרטי אשר צורף לכתב התביעה עולה כי בעיקרו של דבר הפעילות בחשבון מתמקדת בפירעון ההלוואה שניתנה בתנאי החזר של 64 תשלומים חודשיים החל מיום 8.4.06 ועד 8.7.11. בתקופה הרלוונטית המשתקפת לדף החשבון דהיינו פברואר 2008 עד יולי 2008 נפרעו התשלומים החודשיים באמצעות זיכויים בחשבון בסך 500 ש"ח - סכומים שהועברו לחשבון בכל 8 לחודש על סמך הוראת קבע שנתן הנתבע ואשר נועדו לתשלום חודשי בסך 493.28 ש"ח על חשבון החזר ההלוואה. עם זאת ב - 8.7.08 לא זוכה החשבון על סמך הוראת קבע ואולם די היה ביתרת הזכות שהייתה בחשבון על מנת לאפשר את ההחזר החודשי הנ"ל. ב - 31.7.08 רשומה הייתה בחשבון יתרת זכות בסך 806.78 ש"ח.

מכיוון שהתביעה הוגשה בזמנו בסדר דין מקוצר, הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן ובקליפת אגוז טען כי לא הייתה כל עילה להעמדת יתרת ההלוואה לפירעון מיידי בחשבון הפרטי שכן ההלוואה נפרעה כסדרה והחשבון עמד ביתרת זכות.

לעניין הדרישה לפירעון חובות החברה, מכוח הסכם ערבות, טען הנתבע כי חבותו מוגבלת רק למחצית מסכום החוב ואת המחצית השניה על התובע לדרוש מן השותף האחר. לטענתו לא הוסבר לו בעת החתמתו כי ערבותו משתרעת על מלוא החוב.  בהסכמה ניתן פסק דין חלקי לתשלום מחצית החוב שאינו שנוי במחלוקת.

ניתנה לנתבע רשות להתגונן ללא תנאי כנגד דרישת החוב בחשבון הפרטי ולגבי דרישת חובות החברה הותנתה הרשות להתגונן בתנאי של המצאת ערבות בנקאית ע"ס 30,000 ש"ח. הנתבע קיים התנאי ומשכך הפך התצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן לכתב הגנה.

עמדת התובע:

החשבון הפרטי -  ב - 20.3.06 חתם ניר על מסמכי ההלוואה אשר הוזרמה לחשבון והועברה בו ביום מן החשבון הפרטי לחשבון החברה.  ניר לא שילם כסדר את החזרי ההלוואה ופקידת בנק בשם אנג'לה דינאל (להלן: אנג'לה) התריעה בפניו על כך שאיחור בתשלומי ההלוואה עלול להוביל לנקיטת הליכים משפטיים כנגדו. לפיכך ביקש ניר לשלם את תשלומי החזר ההלוואה באמצעות הוראת קבע מחשבון החברה. בהתאם נפרעו התשלומים החודשיים של ההלוואה מסכום שהועבר מחשבון החברה לחשבון הפרטי על סמך הוראת קבע, זאת החל מנובמבר 2007 ועד ליוני 2008.

אין לקבל את טענת ניר שמאחר והוראת הקבע כובדה כל העת, לא עמדה לתובע הזכות להעמיד את יתרת ההלוואה לפירעון מיידי ולפתוח בהליך לגביית החוב, שכן על פי סעיף 19 לתנאי ניהול החשבון זכאי היה התובע להעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי עקב הפסקת הפעילות בחברה, וצבירת יתרת חוב בחשבון החברה שהלכה ותפחה החל ממאי 2008 תוך חריגה משמעותית ממסגרת האשראי. באוגוסט 2008 עמדה יתרת החוב בחשבון החברה ע"ס 101,285 ש"ח. 

הנתבע גילה דעתו שלא ישלם את חובות החברה כפי שהתחייב על פי הסכם ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום. סירוב זה מהווה הפרת התחייבות כלפי התובע ומקים לתובע זכות עצמאית להעמיד החוב בחשבון הפרטי לפירעון מיידי. זאת מכוח הוראת סעיף 19(ו) לתנאי ניהול החשבון המוסכמים המורה כי אם הלקוח אינו מקיים התחייבות כלשהי מהתחייבויותיו כלפי הבנק, זכאי הבנק להעמיד אשראי שקיבל לפירעון מיידי.

אף מכוח סעיף 19(ז) לתנאי ניהול החשבון הקובע כי אם לדעת הבנק ארע שינוי מהותי לרעה במצבו הכספי של הנתבע או בעסקיו, רשאי הוא להעמיד כל חוב לפירעון מיידי, זכאי היה התובע לפעול כפי שפעל. אין חולק, וכך אישר גם ניר שמקור פרנסתו היחיד היה מן החברה. בנסיבות אלו, מימש התובע את זכותו והעמיד את יתרת החוב בחשבון הפרטי לפירעון מיידי.

מודגש כי אין מדובר בחשבון פרטי שבו התנהלה פעילות בנפרד מחשבון החברה אלא בחשבון פרטי אשר נפתח אך ורק לצורך סיוע לפעילות החברה. כך הועבר הסכום שנלקח כהלוואה,  לחשבון החברה, מיד עם העמדתו בחשבון הפרטי.  אנג'לה העידה, וגרסתה לא נסתרה, שבחשבון הפרטי לא הייתה פעילות פרט לניהול ההלוואה.

ברור היה מן הנסיבות שההתייחסות לחשבון החברה ולחשבון הפרטי היא כמקשה אחת לאור הקשר ההדוק בין החשבונות. משהופסקה פעילותה העסקית של החברה ונצברו חובות בסכום משמעותי, ולנוכח הצפי כי לא ניתן יהיה לפרוע את חוב ההלוואה בחשבון הפרטי באמצעות העברות מחשבון החברה ועל סמך השינוי המהותי לרעה במצבו של הנתבע, הועמדו כלל החובות לפירעון מיידי.

אשר לדרישת פירעון חוב החברה מכוח הסכם ערבות -  הגנת הנתבע נסמכת על הטענה, כפי שנוסחה בזמנו בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן כי "למיטב הבנתו הוא לא חייב לשלם מעבר ל - 50% בלבד מסכום החוב הכולל ולגבי היתרה, על התובע לפנות לשותפו שמעון ".  הבנתו השגויה של הנתבע אין לה בסיס על פי ניסוחו הברור של הסכם הערבות. מדובר בכתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לכלל חובות החברה. בסיפא לאותו מסמך, אשר נחתם על ידי הנתבע ב - 8.1.04, נרשם במפורש כי חלקו של הנתבע בחוב הינו 100%. חתימת הנתבע מתנוססת במספר מקומות במסמך זה, לרבות מתחת ובסמוך לציון חלקו בחוב והחתימה אושרה בפני פקידת בנק בשם שירלי אמסלם.

הנתבע איננו זכאי להישמע בטענה כי לא הבין את משמעות המסמך עליו הוא חותם. זאת על סמך החזקה כי אדם אשר חותם על מסמך בעל נפקות משפטית מרצונו הטוב והחופשי חזקה עליו כי ידע והבין את תוכן המסמך ואת משמעותו. בפרט כך הוא כאשר מדובר בנתבע משכיל ובעל כישורים.

למעשה אין לייחס משקל לטענתו של הנתבע המבקש לטעון כי סבר בתום לב שערבותו מוגבלת ל - 50% מחובות החברה. בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן אומנם טען הנתבע את טענתו כמפורט לעיל ואולם בעת שנחקר על תצהירו שינה את גרסתו וטען לראשונה כי בעת שחתם על המסמכים הוסבר לו במפורש כי הוא ערב רק ל - 50% מחובות החברה, טענה אשר מטיבה וטבעה ניתן היה לצפות כי תועלה על הכתב בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן, אם אכן כך היה.

גרסה מתוקנת זו כבר לא מצאה את ביטויה בתצהיר במקום עדות ראשית ולמעשה נזנחה על ידי הנתבע. די בכך על מנת להצביע על חוסר מהימנותו של הנתבע. במהלך חקירתו הנגדית הסביר הנתבע את תהליך החתימה בלשון לאקונית "אני ישבתי מול הפקיד וחתמתי". מכאן אישור ברור לכך שהנתבע חוזר בו מן הטענה שהעלה בעת שנחקר על התצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן כי הוסבר לו שערבותו מוגבלת ב - 50% לחובות החברה.